השפעת המין והגיל על מראה הפרופיל

שתפו

שתפו

אחד היעדים בטיפול האורתודנטי הוא יצירה של פנים הרמונים ואסתטים יחד עם סגר מושלם. בכדי להשיג זאת, יש להכיר את הגדילה הנורמלית ואת ההשפעה שיש לגיל על הריקמה הרכה.

תווי הפנים נבחנו בצורה מעמיקה במבט מלפנים ובפרופיל.
בוצעו מדידות אנתרופומטריות, פוטומטריות, ממוחשבות, וצפלומטריות. הפרופיל גם נבחן בשיטת הצלליות אשר מבודדת את מראה הריקמה מיתר המאפינים.

מתוך סקירת הספרות עולה כי בוצעו מחקרים רבים הבוחנים, מעריכים ומכמתים את הריקמה הרכה.
כבר מהמחקר הצפלומטרי האורכי הראשון, נוכחו לדעת כי צורת הפנים כמעט ולא משתנה לאורך הגדילה, גם במקרים של גדילה פתולוגית.
בזכות מחקרי שתלים ידוע כי גוף המנדיבולה עובר רוטציה במהלך הגדילה אך הצורה נשמרת קבועה ע"י רמודלינג על פני השטח.
גם רוטציה של גוף המקסילה מתקבלת במהלך הגדילה.
ברוב המקרים שתי הלסתות עוברות רוטציה קדמית יחסית ל anterior cranial base, אך מחקרי השתלים הראו כי לעתים יש רוטציה אחורית.

Subtelny היה הראשון לבצע מחקר אורכי על השינוי החל ברקמות הרכות במהלך הגדילה.

בשל הסתירות אותן אפשר למצוא בין מחקרי רקמה קשה ורכה (חלק טוענים לעליה בקמירות הפנים וחלק טוענים ההיפך) Subtelny החליט לחקור רקמה רכה וקשה ביחד, על בסיס לונגיטודינלי.
במחקרו נכללו חמישה עשר בנים וחמש עשרה בנות בני 3 חודשים ועד 18 שנים, מתוך מחקר הגדילה של Bolton. לכולם פרופיל תקין. בעת ביצוע הצילום הצפלומטרי השיניים היו בסגר. בכדי להעריך את שינויי הגדילה בוצעה סופראימפוזיציה של הצילומים.

שינויי פרופיל

השוואה בין מדידות הפרוגנטיזם המנדיבולרי ברקמה הרכה והקשה כפונקציה של גדילה ומין:

מדידות סקלטליות ומדידות הרקמה הרכה של מנח המנדיבולה הראו כי הסנטר נעשה יותר בולט עם העלייה בגיל.
כלומר, גם הרקמה הרכה וגם הרקמה הקשה זזות קדימה ביחס לבסיס הגולגולת. המדידות הראו כי סנטר הרקמה הרכה עוקב אחר השינויים הסקלטליים.
עד גיל 8 המנח הסקלטלי ומנח הרקמה הרכה של הסנטר נראה בולט יותר בנשים מאשר בגברים.
אך בגיל 18 לא נמצאו הבדלים בין המינים.

השוואה בקמירות פרופיל סקלטלי ופרופיל רקמה רכה:

הפרופיל הסקלטלי נהייה פחות קמור עם השנים.
השינויים העיקריים מתרחשים בשנים הראשונות אך ממשיכים עד לבגרות. מתוצאות קמירות פרופיל הרקמה הרכה כולל האף נראים שינויים מנוגדים בכיוונם לשינויים שהתקבלו בפרופיל הסקלטלי.
פרופיל הרקמה הרכה (כולל האף), עולה בקמירותו עם הגדילה לעומת הפרופיל הסקלטלי הנוטה להתיישר.
גם פה השינויים העיקריים והמהירים מתרחשים בשלבים מוקדמים של ההתפתחות אך ממשיכים עם הגדילה עד להתבגרות.

בניגוד לממצאים שהפרופיל הסקלטלי והפרופיל של הרקמה הרכה משתנים לכיוונים מנוגדים, המדידות הזוויתיות הממוצעות של פרופיל הרקמה הרכה, ללא האף, נשארים יציבים. ניתן להניח שהרקמה הרכה המכסה את העצם תראה את אותו שינוי שנצפה בפרופיל הסקלטלי.

שינויים בעובי הרקמה הרכה המכסה את הפרופיל הסקלטלי:

הרקמה הרכה מחולקת באופן שווה בעובי באזור קו האמצע בגיל 3 (כ 10 מ"מ).
מדידות בגיל 18 הראו שעליית עובי הרקמה הרכה לא שווה בכל האזורים.
העלייה בעובי בנקודה A היא יחסית גדולה יותר מאשר העלייה בעובי בPog וגדולה הרבה יותר מהעלייה ב Na.

שינויי עובי אלו יכולים להשפיע על הפרופיל.
יחסית הייתה יותר עלייה בעובי הרקמה הרכה המכסה את האזור המקסילרי מאשר ברקמה הרכה המכסה את אזור ה Na וה Pog.
מכאן נובע שפרופיל הרקמה הרכה גדל יותר מבחינת הקמירות. זה מסביר מדוע פרופיל הרקמה הרכה ללא האף, לא נוטה להיות פחות קמור עם השנים בניגוד לפרופיל הסקלטלי.

האף

העלייה באורך האף בין גיל שנה לגיל 18 הייתה זהה לגברים ולנשים. ההבדל בין המינים התבטא בכך שאורך האף הממוצע בבנים היה גדול יותר מאשר בבנות.
עלייה זו נמצאה יחסית כחריגה משום שעלייה הייתה גם בגיל מתקדם וגם בגיל צעיר.
בשני המינים הגדילה הורטיקלית של האף הייתה גדולה יותר מאשר בממד ה A-P או ההוריזנטלי.
קצה האף נוטה קדימה ולמטה עם העלייה בגיל.
בשני המינים גם לאחר תקופת הגדילה האף המשיך לגדול אך בקצב איטי יותר.

לסיכום: הרקמה הרכה של האף ממשיכה לגדול בכיוון קדמי ותחתון מגיל שנה עד 18.

שפה עליונה

נמדד המרחק מהנקודה הנמוכה ביותר של השפה למישור הפלטינלי.
מרחק זה הוא האורך הורטיקלי של השפה. לא נמצאו הבדלים במדידות בין הבנים והבנות. גדילה משמעותית של השפה התרחשה בגיל שנה עד גיל 6.

מגיל 6 ואילך הגדילה התרחשה, אך בקצב מועט.
האף התארך הרבה יותר מאשר השפה העליונה לאותה קבוצת גיל.
העלייה בגודל הורטיקלי של חלק הפנים העליון נגרמת בעיקר על ידי גדילת האף.

גם בקבוצת בנים וגם בקבוצת הבנות עובי השפה עליונה עלה מגיל שנה עד 14. לאחר גיל 14 הבנים הראו המשך עלייה בעובי השפה ואילו הבנות סיימו את גדילת השפה בגיל 14.

השפה העליונה מתארכת כתוצאה מגדילה והתפתחות, ומנגד, היחס הורטיקאלי בין קצה השפה העליונה לנקודת Prosthion ובין קצה השפה והקצה האינסיזאלי של החותכות המרכזיות לא השתנה לאחר גיל 9, או לאחר סיום הבקיעה של החותכות העליונות המרכזיות.

שפה תחתונה

לא נמצאו הבדלים בין המינים. אורך השפה התחתונה עלה עם הגיל. הייתה עלייה בעובי השפה באזור ה-vermilion יותר מאשר באזור נקודה B.
כשהשיניים התחתונות עברו upright והתקרבו ל facial plane, גם השפה התחתונה נהייתה יותר רטרוזיבית ביחס ל facial profile.

במחקריו החל מ 1951 נעזר Bjork בשיטת השתלים המאפשרת לגלות אתרי בנייה וספיגה, וגם שינוי ביחסים הבין-לסתיים, בעיקר במימד הורטיקלי. במחקר אורכי ורוחבי זה נבדקו 200 ילדים (100 בנים ו 100 בנות), בגילאי 4-24.

אנליזת הגדילה מורכבת משלושה גורמים: 

  1. הערכת ההתפחות של צורת הפנים, אשר משקפת את השינויים ביחסים הבין-לסתיים
  2. האם כמות הגדילה היא גדולה או קטנה ?
  3. הערכת קצב הגדילה האישי בכדי לחזות את סיום הגדילה.

המאמר סוקר את הנתונים הידועים עד כה ממחקרי השתלים לגבי גדילת המנדיבולה.  זו גדלה מעלה וקדימה בקונדילים, ובו זמנית יש ספיגה בחלק התחתון של הזווית הגוניאלית, ומעט הנחה מתחת לסימפיסיס.
המנדיבולה היא עצם לא-מרוסנת, כלומר היא יכולה לגדול למספר כיוונים. מרכז הרוטציה שלה יכול להיות בחלקה האחורי, הקדמי או ביניהם.

ב-1959 Bowker & Meredith פיתחו שיטה מטרית לצורך כימות ותאור הרקמות הרכות.
הם בדקו את השפעת הגיל והמין על המדידות השונות. במחקרם נכללו 22 בנים ו 26 בנות מתוך המחקר האורכי של Iowa. במסגרת המחקר, הילדים צולמו צילומי צף לטרלי כל חצי שנה עד גיל 12 וכל שנה מנקודה זו ואילך.

מדידות הרקמה הרכה בוצעו ביחס למישור המחבר את הנזיון לפוגוניון ברקמה הקשה.
נמדד המרחק מקו זה אל בסיס האף, קצה האף, שיא הקעירות בשפה העליונה, השקע הלביומנטאלי ולשיא קמירות הסנטר.
בנוסף, נמדדו המרחקים הוורטיקלים (לאורך מישור היחוס) בין 5 נקודות אלה (תמונה 12).
מהמדידות עולה כי המרחק לבסיס האף קצר מהמרחק לשקע הלביו-מנטלי וכן שהמרחק לנקודה הבולטת ביותר בסנטר קצר יותר מהמרחק לנקודה הקעורה ביותר בשפה העליונה.

ההבדלים בין המינים בגיל 5 היו קטנים מ 1 מ"מ, בגיל 14 הם היו קטנים מ 1.5 מ"מ. המדד היחיד בו נמצא פער משמעותי סטטיסטי בין המינים היה בסיס האף בגיל 14.
המדדים היחידים בהם חל שינוי העולה על 1 מ"מ בין גיל 5 לגיל 14 היו המרחק אל הנקודה הקעורה ביותר בשפה העליונה והמרחק לקצה האף.
לא נמצא קשר בין הגודל בגיל 5 ולכמות השינוי שחל עד גיל 14.
מהשוואת המרחק האנכי בין הנקודות עלה כי המרחק מנזיון לנקודה 1 היה גדול יותר בגיל 5 מאשר בגיל 14.

בטווח גילאים זה חלה הרבה יותר גדילה וורטיקלית באזור האף מאשר באזור השפתיים. המרחק הוורטיקלי הכולל (נזיון-פוגוניון) גדול יותר בבנים מאשר בבנות.
בשני המינים, חלק הפנים העליון (מהנקודה הקעורה בשפה העליונה ומעלה) עלה מ 51% ל 56%.
ערך נוסף שנמדד היה הזווית הנוצרת בין המישור נזיון-פוגוניון לבסיס הגולגולת (נזיון – טוברקולום סלה).
ערך זה עלה מגיל 5 ל 14 והיה נמוך בבנות מאשר בבנים.

Vig & Cohen בדקו את שינויי הגדילה היחסיים והמוחלטים בשפתיים תוך השוואה לגובה הפנים התחתון.
הם בדקו 50 פרטים שלא עברו טיפול אורתודונטי אך צולמו צילום צפלומטרי לטרלי מדי שנה לערך מגיל 3-4 ועד גיל 20.
הם מצאו כי כל הפרמטרים – אורך שפה עליונה, אורך שפה תחתונה וגובה פנים תחתון גדלו עם הגיל.
שפה תחתונה מתארכת יותר במהלך הגדילה מאשר שפה עליונה. הגדילה של השפתיים הייתה גדולה יותר מאשר הגדילה בגובה הפנים התחתון.
כלומר במהלך הגדילה יש נטייה טבעית להקטנה של המרווח בין השפתיים ולהגדלה של מידת הכיסוי בחותכות העליונות. השינויים הגדולים ביותר הם בגילאים 9-13.  

Mamandras בדק 32 ילדים לא מטופלים עם CL I דנטלי וסקלטלי להם בוצעו צילומים צפלומטרים במסגרת מחקר Burlington.
הצילומים בוצעו  בגילאי 8, 10, 12, 14, 16ו 18 שנים. בכל הצילומים השפתיים היו במנח habitual. על הצילומים בוצעו מספר מדידו :

  • אורך השפה העליונה: המרחק מהנקודה התחתונה ביותר בגבול ה-vermilion למישור החיך.
    הוא מצא כי בבנים היתה עליה מ 17.73 מ"מ בגיל 8 ל-21.53 מ"מ בגיל 18 – עליה של 21.43%.
    בבנות נמצאה עליה קטנה יותר, מ 16.84 מ"מ ל-18.88 מ"מ – עליה של 12.11%. העליה הגדולה ביותר היתה בבנים מגיל 10-16, ובבנות מגיל 10-14. 
  • עובי השפה העליונה: המרחק האנכי בין שני ישרים מקבילים, אשר יוצאים ב 80 מעלות ממישור SN ועוברים דרך הנקודות subspinale  ו-epidermal A.
    נמצא כי חלה עליה בבנים ובבנות מגיל 8 עד 18. 
    בבנים עליה מ 10.77 מ"מ בגיל 8 ל 15.76 מ"מ בגיל 18 –  עליה של 46.33%.
    בבנות נמצאה עליה קטנה יותר, מ 10.9 מ"מ ל 12.5 מ"מ – עליה של 14.68%.
    העליה הגדולה ביותר היתה בבנות מגיל 10-14 ובבנים היתה עליה הדרגתית מגיל 8-16, ואז התייצבות.
  • אורך השפה התחתונה: המרחק האנכי בין הנקודה העליונה ביותר בגבול ה vermilion של השפה התחתונה אל המישור המדיבולרי.
    בשני המינים היתה עליה מגיל 8 עד 18.
    העליה הגדולה ביותר היתה בבנים מגיל 12-16, ורק חצי מכך בגיל 8-12. בבנים היתה עליה מ 32.27 מ"מ בגיל 8 ל 44.72 מ"מ בגיל 18 – עליה של 38.56% באורך.
    בבנות כמעט כל העליה חלה בגיל 10-16 וכמעט לא היה שינוי בגיל 8-10 ובגיל 16-18.
    בבנות נמצאה עליה קטנה יותר, מ 33.84 מ"מ ל 40.15 מ"מ – עליה של 18.65%. 
  • עובי השפה התחתונה: המרחק האנכי בין שני ישרים המקבילים זה לזה, אשר יוצאים ב 80 מעלות למישור SN ועוברים דרך הנקודות supramentale  ו epidermal B. עובי השפה התחתונה עלה באופן הדרגתי הן בבנים והן בבנות מגיל 8-16, והגיע לפלאטו בין גיל 16-18.
    בבנים היתה עליה מ 8.08 מ"מ בגיל 8 ל 12 מ"מ בגיל 18 – עליה של 48.51%. בבנות נמצאה עליה קטנה יותר, מ 8.3 מ"מ ל 10.98 מ"מ – עליה של 32.29%.
    העליה הגדולה ביותר בבנים חלה בגיל 14-16 ובדיוק אותה עליה גם בגיל 10-12 ובגיל 12-14. בבנות חלה העליה הגדולה ביותר בגיל 10-12 ועליה כמעט זהה בגיל 14-16.

בתכנון הטיפול, אחד האזורים בהם הקלינאי מתרכז, הוא השפתיים.
לכל שינוי דנטלי במהלך הטיפול תהיה השפעה על רקמות רכות אלה.
מחקרו של Mamandras מלמד כי כמות הגדילה בשפתיים משתנה בגילאים שונים ובין המינים.

העליה באורך שפה עליונה ושפה תחתונה בבנים כפולה מזו שנמצאה בבנות. אך אין לכך משמעות קלינית, כי השפתיים גדלות יותר מהעליה באורך פנים תחתון קדמי כך שלא מתקבלת פגיעה באיטום השפתיים.
העליה בעובי שפה עליונה בבנים היתה 46.33% מגיל 8-18.
בבנות רק 14.68%. גם בשפה תחתונה היתה עליה גדולה יותר בבנים, אך ההבדל בין המינים היה פחות ניכר.

Nanda בחן את השינויים החלים ברקמות הרכות בילדים מגיל 7 ועד 18.67 הוא בחן את השינויים ביחס למישור pterygomaxillary vertical (ישר העובר מהנקודה הספנואטמואידלית אל נק' PTM).
הסינכונדרוזה הספנואטמואידלית היא מבנה יציב מגיל 4 ולכן מישור PMV נחשב יציב.
סה"כ נכללו במחקר 17 בנים ו 23 בנות ממחקר הגדילה של דנוור.
כל הילדים במחקר לבנים ממוצא צפון אירופאי ללא טיפול אורתו וסגר תקין.
יחסי מולרים בגיל 7-8 הם  CL I או end to end עם OJ ו OB נורמליים ובגיל 17-18 יחסי CL I ו  OJ ו OB תקינים. הצילומים בוצעו עם שפתיים במנוחה.

Nanda הבחין בשינוים בפרופיל החלים במהלך הגדילה : (תמונה 13) 

  • המימד האנכי של האף עולה עד גיל 18. 80% מהגובה העליון של האף קיים כבר בגיל 7. כמעט אין הבדל בין המינים בגודל הסופי. 
  • החלק התחתון של האף בגיל 7 בבנים מהווה 67% מהגובה הסופי, ובבנות 90%. בגיל 17 יש בבנים אינקרמנטים גדולים יותר של גדילה. 

החלק העליון של האף גדל פי 3 יותר מהתחתון ולכן היחס הסופי בין החלק העליון לתחתון הוא 3:1.

  • 70% מהעומק הסופי של האף הושג בגיל 7 בבנות ו – 63% בבנים. גם כאן יש עליה מהירה בבנים בגיל 17.
  • הרקמות הרכות של גובה ועומק האף עדיין גדלות בגיל 18 בבנים, אך השלד שמתחת לאף מפסיק לגדול בגיל 17 בבנים ובבנות.
  • העליה באורך השפתיים בבנים היא יותר מפי 2 מאשר זו שבבנות. 

ברוב התכונות יש דימורפיזם מיני. רוב המדדים בבנות הגיעו לגודל סופי בגיל 15.
בבנים יש מדדים שעדיין גדלים גם בגיל 18.
חלק מהמדדים בבנות הם עם growth spurt בגיל הילדות.
ואילו בבנים רוב הגדילה היא סביב גיל ההתבגרות.

Bishara ביצע מספר מחקרים, הבוחנים את השינויים החלים בפנים ובמשנן מהילדות ועד לגיל 45.
ב 1985 הוא פירסם מאמר בו הוא מתאר את השינויים ברקמה רכה החלים מגיל 5 ועד 17.
המחקר בוצע על 20 בנים ו 15 בנות לבנים, צפון אמריקאים מתוך מחקר Iowa להם בוצע צילום כל חצי שנה מגיל 5 עד 12 ובנוסף, צילומים כל שנה עד גיל 17 ופעם אחת בבגרות.
 
Bishara בחר מהספרות שישה מדדים שיעריכו את השינויים בפרופיל הרקמה הרכה ובחן את ההבדלים בין גברים ונשים ואת השינויים החלים עם הגיל. (תמונה 14)

  1. זווית קמירות הפנים הכוללת – Gl’-Pronasale-Pog’ :
    הקמירות עולה עם הגיל, כלומר הזווית יורדת. מקור העליה בגדילת האף יותר מיתר הפנים. ממצא זה תואם מחקרים קודמים.
  2. זווית קמירות הפנים שבה האף אינו נכלל – Gl’-Suerior Labial Sulcus-Pog’ :
    מחקרים אורכיים הראו יציבות של הזווית אחרי גיל 6.
    כאן ראו עלייה ניכרת בקמירות מגיל 5 עד 9, יציבות עד גיל 13, ועליה בזווית עד הבגרות. ללא הבדל בין גברים ונשים. 27 מתוך 35 הפציינטים הראו ירידה בזווית.
  3. Holdaway’s soft tissue angle – Labrale Superious-Pog’-NB :
    Holdaway טען שהזווית היא 7-9 מעלות. ככל ש ANB גדלה, כך גם זווית הפנים, אלא אם יש קומפנסציה. הזווית תלויה בגיל.
    הזווית ירדה ב 34 מתוך 35 הנבדקים.
  4. זווית Z של מריפילד
    בילדים הממוצע הוא 5±78 מעלות עם ערכים.גבוהים יותר בנשים. במבוגרים הזווית נמצאה כ 5±80 מעלות עם ערכים גבוהים יותר בגברים. במחקר זה לא נמצא הבדל בין המינים והערכים שנמדדו נמוכים יותר –  66.5-73.7 מעלות. ב 28 מתוך 35 מהנבדקים הזווית עלתה עם הגדילה.
  5. שפה עליונה ל – E line של Ricketts
    במחקרו של Ricketts במבוגרים השפה העליונה ממוקמת 4 מ"מ אחורית לקו בנשים ואף אחורה מזה בגברים. הממצאים במחקר זה תואמים, אך רק במבוגרים. בגיל 5-17 לגברים שפה עליונה פרוטרוזיבית יותר מאשר נשים.
  6. שפה תחתונה ל – E line של Ricketts
    במחקרו של Ricketts בנשים השפה התחתונה ממוקמת אחורית לקו ב 2 מ"מ ומעט אחורה מכך בגברים. גם כאן הממצאים תואמים. 2.08 מ"מ בנשים ו 3.98 מ"מ בגברים.
    השפה נעשית יותר רטרוזיבית עם הגיל בשני המינים.
התפתחות התפיסה האסטתית, מהו אידיאל היופי

סיכום

לסיכום , נמצאו רק שני מדדים : זווית קמירות הפנים שבה האף אינו נכלל – Gl’-Suerior Labial Sulcus – Pog’ ו זווית Z של מריפילד בהם  לא היו הבדלים בין גברים ונשים.

ב 1994 פירסם Bishara מאמר בו הוא סוקר את השינויים החלים מ young adulthood (גיל 25) ועד ל mid-adulthood (גיל 46).  
כמות המחקרים שפורסמו עד להופעת מאמר זה ודנים בהתפתחות החלה בשנות הבגרות, קטנה לעומת המחקרים על ההתפ' בשנות הילדות וההתבגרות.
הממצאים המופיעים במחקרים הללו הם סותרים עקב טווח גילאים שונה במחקרים השונים, הבדלים בעיתוי ובטווח הזמנים, הבדלים בין האוכ' ובשיטות הצילומים, חלק מהמחקרים רוחביים וחלק אורכיים ובחלק מהמחקרים נלקחו אנשים עם תותבות. 

במחקר בוצעו מדידות זוויתיות ולינאריות של הקרניום, מקסילה, מנדיבולה, עמדת חותכות ופרופיל רקמה רכה, בכדי לקבוע את הערך שלהם בגיל 25 ו 46, את השינוי האינקרמנטלי ואת הדימורפיזם המיני בפרמטרים הללו.

המחקר מראה כי השינויים אינם מפסיקים בסיום גיל ההתבגרות, אלא ממשיכים בקצב איטי יותר.
במרבית המדדים, השינוי קטן ולכן חשיבותו הקלינית פחותה, אך הם בעלי משמעות סטטיסטית. השינויים החשובים מבחינה קלינית הם: 

  1. מדדים סקלטליים  AP וורטיקליים בנשים ובגברים ממשיכים להשתנות. בגברים עולה קמירות הפנים כי המקסילה נעשית יותר פרוגנטית. שתי השפתיים נעשות שקועות יותר. 
    בנשים הפרופיל נעשה קמור יותר בגלל רוטציה אחורית של המנדיבולה וכמו בגברים השפתיים נעשות יותר שקועות.
  2. בשני המינים היתה עליה בצפיפות בשתי הקשתות, בעיקר בחלק הקדמי.

ב 1998 פירסם Bishara מאמר המסכם את השינויים החלים בפרופיל ריקמה רכה מגיל 5 ועד 45 .
המחקר מתאר את השינויים החלים בחמישה מדדים. 

  1. זווית קמירות הפנים Gl'-Pr-Pog'
  2. זווית קמירות הפנים שאינה כוללת את האף Gl'-SLs-Pog'
  3. זווית ריקמה רכה של הולדוואי Ls-Pog': NB
  4. מדידה מילימטרית של שפה עליונה ל E-line  Ls:Pr-Pog'
  5. מדידה מילימטרית של שפה תחתונה ל E-line  Li:Pr-Pog'

באופן כללי, השינויים בערכים היו דומים בגברים ובנשים.
חלק משמעותי משינוי הריקמה הרכה חל מוקדם יותר בנשים (10-15) בהשוואה לגברים (15-25).

מחקרים קודמים הראו כי קמירות הפנים עולה עם הגיל (הזווית קטנה). עלייה זו בזווית הפנים מתקבלת מגדילה יחסית של האף בהשוואה ליתר הרקמות הרכות.
העלייה המתונה יותר בגיל הבגרות משקפת כיוון גדילה יותר וורטיקלי של האף או גדילה קדימה של ה Pog'.

מחקר זה מראה על ווריאביליות גדולה בשינוי בזווית קמירות הפנים שאינה כוללת את האף בגילאים שונים. אולם, כשמחושב השינוי הכולל מגיל 5 ועד 45 מתקבל שינוי קטן מאוד (1.2 מעלות בגברים ו 0.5- מעלות בנשים) המעיד על יציבות במדד זה.
מתוך המקרים שנבדקו בגילאים 5-25, ב 17 קטנה הקמירות, ב 8 לא היה שינוי וב 10 עלתה הקמירות.
בגילאים 25-45 המומצע היה ירידה בקמירות.

מרחק השפתיים מ E-line שהתקבל במחקר זה תאם את ממצאיו של Ricketts.
חשוב לשים לב כי ערכים אלו מתאימים רק לגיל מבוגר בעוד שבגילאים 5-15 השפה העליונה יותר פרוטרוזיבית ולכן אין לטפל בילדים ע"פ הסטנדרט של המבוגרים.

במחקרם משנת 2004 בחנו Ochoa & Nanda  את הפערים שבין גדילת המקסילה והמנדיבולה וההשפעה שיש להם על הפרופיל.
מספר מדדים, לינארים ואנגולרים, נבחרו בכדי לבחון את גדילת המקסילה, המנדיבולה והיחסים שבינהן:

ANS-PNS במימד וורטיקלי והוריזונטלי,  Ar-Pog, זוויות SNA, SNB, ANB, אנך ל PP העובר דרך A, B ו Pog ומדידת המרחק בינהן על ה PP.

הצילומים חולקו ל 8 תקופות – גיל 6,8,10,12,14,16,18,20.

הבדלים בין המינים בתזמון ה growth spurt אמורים להראות התפתחות פיוברטלית בבנות שנתיים לפני הבנים. בבנות מרבית השינוי הסקלטלי התקבל בין גיל 10 ל 14.
בקבוצת הבנים מרבית השינוי הסקלטלי התקבל בין גיל 12 ל 16 ועבור המנדיבולה אפילו עד גיל 18.
השינויים הסקלטלים בבנים הפכו את הפרופיל שלהם לישר יותר עם הגדילה.
בבנות, לעומת הבנים, במנדיבולה הייתה פחות גדילה שגם נמשכה פחות זמן כך שהפרופיל שלהן נשאר יותר קמור. 

לסיכום, כל המדדים שנחקרו מראים שינוי במהלך הגדילה ואף לאחר סיום הגדילה.
שינויים אלו משפיעים על המראה הכללי של הפרופיל ועל הפרופורציות בין חלקיו השונים.
גם בהשוואה בין גברים לנשים במרבית המדדים נמצאו הבדלים.
הבדלים אלו מתבטאים גם בערכם המוחלט של המדדים, גם בערכם היחסי בהשוואה ליתר חלקי הפנים וגם במשך ובתזמון הגדילה בכל מדד.

אהבתם את המאמר? רוצים לדעת עוד או לקבוע פגישת ייעוץ?
השאירו פרטים ואנו נדאג לחזור אליכם בהקדם!

כתבות נוספות שיעניינו אתכם