במהלך השנה האחרונה בלבד ה-AJODO (עיתון האגודה האמריקאית לאורתודונטיה) פרסם לא פחות משבעה מאמרים העוסקים בקשתיות שקופות ומבוססים על מודלים אלמנטים סופיים (FEA).
כל אחד מהמחקרים בוחן אתגרים קליניים בשימוש בקשתיות שקופות, מערכת הקיימת ומוצעת לציבור כבר למעלה מ-25 שנים.
אפקטיביות הקשתיות השקופות בתנועות שיניים בסיסיות או מורכבות, נמוכה ביחס למכשור הקבוע.
שבעת המחקרים בחנו את יכולת הקשתית לשלוט בטורק, לבצע אינטרוזיה, לסגור מרווחי עקירה, לבצע "הכנה לעיגון", לתקן ביתר ועוד.
האורתודונטים הוותיקים, לא יכולים שלא לחוש תחושת דז'ה וו.
כבר שנים שנושאים אלו עומדים במרכזם של דיונים מקצועיים ונידונים במסגרת תוכניות התמחות.
בשימוש במכשור קבוע המשלב סמכים בעלי מרשם וחוט ישר, חלק גדול מתאוריות אלו נמצאו ריקות מתוכן.
למשל, ידוע כי תיקון ביתר הוא מיותר (משך הטיפול מתארך, תנועות שיניים מיותרות), ו"הכנת עיגון" (anchorage preparation) לא מניבה יתרונות כלשהם בסגירת רווחים (שיניים אינן יתדות אוהל, ועצם אינה אדמה).
אתגרים קליניים – "שפת הקשתיות השקופות"
במהלך השנים, פותחה שפה אורתודונטית חדשה הבאה לתאר את פעולת הקשתיות השקופות.
למרבה הצער, שפה חדשה זו מבוססת על אי דיוקים, במטרה כנראה, לכסות על חולשות המערכת.
כך למשל, ב"שפת הקשתיות השקופות" אינטרוזיה או אקסטרוזיה יחסית אשר מקורן בהטייה של השיניים מוגדרות כעת כאינטרוזיה ואקסטרוזיה, כאלה המשפיעות על החפיפה בין החותכות העליונות והתחתונות (overbite).
כך גם הטייה של השן (tipping) לפתע מוגדרת כטורק – על אף שמדובר בתנועות שונות לחלוטין.
כבר ב-1970 גוטליב כתב "קורה שרעיונות הופכים ל"עובדות ידועות" ולו בזכות אזכורים חוזרים ונשנים.
חלקם אפילו הפכו לחלק משגרת הטיפול של האורתודונטים, מבלי שהוכחו מעולם."
כך בדיוק קרה, שבכל פעם בה משתנה זווית הטיית החותכות, מתייחסים לכך כשינוי בטורק.
ומדוע ? אזכורים חוזרים ונשנים, הפכו את זה לאמת מוחלטת.
בכדי להבין את חשיבות העיגון, מספיק להיזכר באמירתו של ארכימדס "תן לי נקודת משען, ואני אזיז את העולם".
היינו מצפים כי ברור יהיה לכל מטפל שבהעדר עיגון (חיסרון המובנה בכל מכשיר נשלף ובכלל זה הקשתיות השקופות), בשילוב העדר יכולת של חומר פלסטי (ממנו עשויות הקשתיות) לשמר לאורך זמן וקטורים של כוח בהתאם לתכנון, לא ניתן יהיה ליצור כוח זוגי (couple) בר קיימא החיוני ליצירת מומנט.
לכן, אין לנו אלא להתפלא מהציפייה מצד האורתודונטים כי קשתיות שקופות יצליחו לייצר טורק.
אולם, עבור הדור הצעיר של האורתודונטים, הטיה וטורק מתארים את אותה התנועה וזאת למרות שלאורך השנים בספרות האורתודונטית שינוי בטורק התבטא כתנועה סיבובית שמרכז הסיבוב שלה במרכז הסמך ולא במרכז ההתנגדות (כפי שמתקבל בהטיה).
לאחרונה, קבוצות חוקרים שונות נעזרות במודלים אלמנטים סופיים על מנת לעמוד על הסיבה להישגים המוגבלים, המוערכים ב 50% בלבד בתנועות השיניים השונות, המתקבלים בשימוש בקשתיות שקופות.
כל קבוצת חוקרים, בחרה להתמקד באספקט אחר של פעולת הקשתיות במטרה לאתר דרכים ושיטות לשיפור תוצאות הטיפול.
קבוצות המחקר בוחרות להשתמש באותם רעיונות שעלו, נבחנו ונשללו כבר בעבר – תיקון ביתר (או טיפול ביתר) והכנת עיגון.
בעבר, תחושת ההתלהבות שעוררו רעיונות אלו, דעכו במהרה כאשר התברר שתרומתם זניחה, אם בכלל.
הופעת גל המאמרים הבאים להסביר מדוע לקשתיות השקופות רק 50% יעילות, לא מפתיע אותנו כלל.
אנו כן מופתעים מהעובדה שאורתודוטים רבים לא מאמצים ומתמקדים בשימוש בקשתיות השקופות למטרה המקורית לה יועדו – ביצוע תנועות שיניים קטנות שעיקרן הטיה של השן.
כפי שהסברנו, לא ניתן להשיג טורק בשימוש בקשתיות ולכן מיותר לחקור ולדון בתיקון ביתר שמטרתו לכפר על מגבלה זו.
בשנת 2005, טורפין, העורך לשעבר של ה AJODO פרסם מאמר מערכת רב השפעה הדן בקשתיות השקופות.
במאמרו הוא מדגיש: "קיים הכרח בתכנון מחקר קליני אקראי בכדי לזכות בתמיכת המקצוע האורתודונטי".
כפועל יוצא מהסכמתנו עם אמרה זו ומתוך ההבנה כי מחקרים קליניים הכרחיים על מנת לבסס את אמינות השיטה, אנו קוראים לקבוצות המחקר השונות להוביל את המאמץ המחקרי ולבחון במחקרים קליניים מרובי משתתפים את יעילות יישום המלצותיהם בשיפור תוצאות הטיפול.
ייתכן והפער שבין תוצאות מחקר מודלים אלמנטים סופיים, לבין תוצאות מחקרים קליניים, יהיה גדול מהצפוי.
