לפעמים מחלת חניכיים היא דווקא הסיבה לבצע יישור שיניים

נכתב ע"י דוקטור נועם פרוטר – מומחה ליישור שיניים

שתפו
שתפו

תוכן עניינים

שני מקרים קליניים המדגימים כיצד טיפול אורתודונטי עדין, לאחר ייצוב פריודונטלי מוקפד, סייע לא רק לשפר את החיוך, אלא גם להחזיר יציבות ולהאריך את משך שרידות השיניים

כאשר מטופל או מטופלת שומעים שיש להם מחלת חניכיים, ההנחה המיידית היא לעיתים שיישור שיניים כבר אינו אפשרי. בפועל, המציאות הקלינית מורכבת יותר. כאשר קיימת דלקת פעילה, אכן אין להתחיל טיפול אורתודונטי. אך כאשר הדלקת נשלטת, והרקמות מגיעות למצב יציב ובריא, יישור שיניים עשוי להפוך לא רק לאפשרי, אלא לחלק חשוב מן הפתרון הכולל.

שני המקרים שלפניכם מדגימים את אותו עיקרון בדיוק. במקרה הראשון, הדגש היה על השבת החיוך, היציבות והביטחון למטופלת צעירה. במקרה השני, החמור יותר, המטרה המרכזית הייתה הארכת משך שרידות השיניים, לאחר שטיפול אורתודונטי קודם בוצע על רקע מחלת חניכיים פעילה והפך לחלק מן הבעיה.

הרקע הקליני

מחלת חניכיים אינה מתבטאת רק בדלקת חניכיים. במצבים מתקדמים יותר, היא עלולה לגרום לאובדן עצם ולפגיעה ברקמות התאחיזה של השיניים. כאשר התמיכה הזו נפגעת, השיניים מתחילות לשנות את מיקומן. הן נודדות, נפתחים רווחים, הכותרות נראות ארוכות יותר, ולעיתים החיוך כולו משתנה.

מבחינה קלינית, זהו שלב שבו הבעיה כבר אינה רק דלקתית. היא הופכת לבעיה מבנית, תפקודית ואסתטית. מבחינת המטופל, זו לעיתים גם נקודת השבר הרגשית, השלב שבו הוא מרגיש שהשיניים אינן רק פחות בריאות, אלא גם פחות יציבות ופחות יפות.

כאשר העצם נספגת, גם השיניים משנות מיקום

כאשר העצם ורקמות התאחיזה סביב השיניים נספגות, השיניים מאבדות חלק מן היציבות הטבעית שלהן. במצב כזה, הכוחות שפועלים עליהן מדי יום, הלשון, השפתיים, הלעיסה והסגר, מתחילים להשפיע בצורה אחרת.

התוצאה עלולה להיות נדידה קדמית של השיניים, פתיחת רווחים, הארכה נראית לעין של הכותרות, ושינוי הדרגתי של המנשך ושל קו החיוך. זה בדיוק מה שקרה בשני המקרים המתוארים כאן.

השלב הראשון, ייצוב מלא של החניכיים

לפני כל מחשבה על יישור שיניים, היה הכרח להביא את מערכת החניכיים למצב יציב, נקי וללא דלקת פעילה.

בשני המקרים המטופלים עברו הכנה וליווי צמוד אצל מומחה למחלות חניכיים. הטיפול כלל ניקויים תכופים, הסרת אבנית, ניקוי תת חניכי, צמצום כיסים, ובקרה קפדנית על היגיינה אוראלית. במקרה השני, לנוכח חומרת הפגיעה, הטיפול הפריודונטלי היה אינטנסיבי עוד יותר ומטרתו הייתה לשמר כל מילימטר של עצם ותמיכה שנותרו.

המטרה בשלב הזה לא הייתה להחזיר בהכרח כל מילימטר של עצם שאבדה, אלא ליצור סביבה שקטה, בריאה ויציבה, כזו שתאפשר לשמר את השיניים לאורך זמן, ותאפשר גם לשקול טיפול אורתודונטי באופן בטוח.

ההבחנה החשובה ביותר, מחלת חניכיים אינה תמיד דלקת פעילה

זוהי נקודה קריטית, גם למטופלים וגם לאנשי מקצוע.

נהוג לחשוב שלא ניתן לבצע טיפול אורתודונטי במטופלים עם מחלת חניכיים. בפועל, האמירה הזו אינה מדויקת. צריך להבחין בין שני מצבים שונים לחלוטין.

המצב הראשון הוא דלקת פעילה, חריפה ולא נשלטת. במצב כזה, אכן אין מקום להתחיל טיפול אורתודונטי. תנועת שן אורתודונטית נשענת על תהליך ביולוגי מבוקר של פירוק ובנייה מחדש של עצם סביב השן. כאשר במקביל קיימת דלקת חיידקית פעילה, הסיכון להחמרת הפגיעה ברקמות התומכות עולה.

המצב השני הוא מצב של אובדן עצם ותמיכה, אך ללא דלקת פעילה. זה היה מצבם של שני המטופלים כשהגיעו אליי. במצב כזה, לאחר טיפול פריודונטלי נכון ובקרה מתמשכת, ניתן לבצע טיפול אורתודונטי. לעיתים הוא אינו רק אפשרי, אלא חיוני כדי לשפר את היציבות, את הסגר, את תנאי הניקוי ואת הסיכוי לשימור השיניים לאורך שנים.

האתגר הביומכני, למה צריך לעבוד אחרת

במטופלים עם אובדן עצם, אחד השינויים החשובים ביותר הוא שינוי ביחס כותרת שורש קליני.

בלי להיכנס להגדרות מורכבות מדי, אפשר להסביר זאת כך. כאשר אנחנו מעריכים כוחות אורתודונטיים, החלק של השן הנתמך בתוך העצם הוא התמיכה האמיתית שלה. כאשר מחלת חניכיים גורמת לירידה בגובה העצם, אזור התמיכה הזה מתקצר.

המשמעות היא שאותו כוח אורתודונטי שהיה נחשב רגיל או סביר בשן עם תמיכה מלאה, עלול להיות חזק מדי בשן עם תמיכה מופחתת. זה קורה גם בגלל אפקט מנוף גדול יותר, וגם משום שאותו כוח מתחלק כעת על שטח תמיכה קטן יותר.

לכן, במקרים כאלה אי אפשר לעבוד בביומכניקה רגילה. יש צורך בכוחות חלשים מאוד, בביקורים תכופים, ובתכנון שמרני, מדויק ומבוקר במיוחד. זהו בדיוק המקום שבו ניסיון קליני ושיקול דעת הופכים לקריטיים.

מקרה 1

השבת החיוך, היציבות והביטחון למטופלת צעירה עם מחלת חניכיים מפושטת

המקרה הקליני

המטופלת הייתה בשנות העשרים לחייה וסבלה ממחלת חניכיים מפושטת, אשר הובילה לאובדן עצם באזור החותכות והטוחנות. בגיל כזה, מחלת חניכיים משמעותית בהיקף כזה היא מצב שאינו שכיח, ולכן כאשר היא מופיעה, היא מחייבת אבחנה מדויקת, גישה זהירה ומעקב קפדני.

המשמעות במקרה כזה אינה דלקת בלבד. מדובר באובדן תמיכה סביב השיניים, מצב שעלול לגרום לנדידת שיניים, לפתיחת רווחים, לפגיעה תפקודית, ולפגיעה אסתטית ניכרת. אצל המטופלת הזו, אובדן התמיכה הוביל לפליירינג של השיניים הקדמיות, לפתיחת רווחים בין השיניים, ולפגיעה משמעותית במראה החיוך ובביטחון העצמי.

למה בכלל לבצע יישור שיניים במקרה כזה

המטופלת הופנתה אליי כטיפול משלים, במטרה כפולה.

המטרה הראשונה הייתה להשיב לה את החיוך היפה שלה.
המטרה השנייה, לא פחות חשובה, הייתה להביא את השיניים לעמדה יציבה יותר, ולקבע אותן כך שיוכלו לשרוד בעמדה זו עוד שנים רבות.

במקרה כזה, יישור שיניים אינו טיפול קוסמטי בלבד. הוא נועד להחזיר את השיניים לעמדה נכונה יותר מבחינה ביולוגית ומכנית, לשפר את חלוקת העומסים, להקטין טראומה סגרית, לשפר את יכולת הניקוי והתחזוקה, ולאפשר קיבוע יעיל ויציב לטווח ארוך.

מהלך הטיפול

הטיפול בוצע לאורך פחות משנה, במפגשים אחת לשבועיים, ובמקביל המטופלת נבדקה באופן סדיר אצל ד"ר רון לב אחת לחודשיים.

המעקב התכוף לא נועד רק להיות זהירים. הוא היה חלק מהותי מן הטיפול. במטופלים כאלה, לא מספיק שהשיניים יזוזו. צריך לוודא לאורך כל הדרך שהרקמות נשארות יציבות, שהניקוי נשמר, שאין סימני דלקת, ושהשיניים מגיבות היטב לכוחות המופעלים עליהן.

במהלך הטיפול נסגרו הרווחים בהדרגה. השיניים הקדמיות עברו מעט אינטרוזיה, כלומר הוחזרו פנימה בצורה מבוקרת, אל תוך המעטפת הגרמית. בנוסף בוצע שיוף עדין בין השיניים, כדי להתגבר על המבנה המניפתי שנוצר ולאפשר סגירה נכונה, טבעית ויציבה יותר של הרווחים.

גם כאן חשוב להבין, לא מדובר רק בסגירת רווחים. כאשר שיניים קדמיות נודדות קדימה ונפרדות זו מזו בעקבות אובדן תמיכה, צריך לא רק להחזיר אותן לאחור, אלא לבנות מחדש מצב שבו המגעים ביניהן נכונים, היציבות טובה יותר, והתוצאה גם יפה וגם בת קיימא.

שלב הקיבוע, קריטי לא פחות מהיישור עצמו

בתום הטיפול בוצע קיבוע ייחודי, שכלל שני פסי קיבוע מחוט זהב.

גם כאן, ההיגיון הוא ביומכני לחלוטין. כאשר לשיניים יש תמיכה גרמית מופחתת, גם כוחות יומיומיים רגילים, ובעיקר כוחות סגר, עלולים להיות מתורגמים לעומסים משמעותיים הרבה יותר על התמיכה שנותרה.

במקרים כאלה, קיבוע רגיל עלול להיות נתון לעומסים חוזרים, להיכשל, ובמקרים מסוימים אף ליצור סיבוכים או שברים. טכניקת הקיבוע הכפול נועדה לחלק את העומסים טוב יותר, להפחית את הסיכון לכשל, ולספק יציבות ארוכת טווח במצב שבו כל מילימטר של תמיכה הוא בעל משמעות. זהו אחד המקומות שבהם ניסיון קליני אמיתי משנה את התוצאה. לא רק בהזזת השיניים, אלא גם בתכנון שלב השימור.

התוצאה

בסיומו של הטיפול, החיוך של המטופלת חזר להיות הרמוני, טבעי ובטוח יותר. אך לא פחות חשוב מכך, השיניים הובאו לעמדה יציבה יותר מבחינה ביולוגית ומכנית, כזו שמקטינה עומסים מזיקים, משפרת את תנאי הניקוי, ומאפשרת תחזוקה טובה יותר לטווח הארוך.

מקרה 2

כאשר יישור שיניים קודם הפך לחלק מן הבעיה, והמטרה המרכזית הייתה להציל את החיוך ולהאריך את משך שרידות השיניים

המקרה הקליני

זהו אחד המקרים הקשים והמורכבים יותר שבהם טיפלתי, לא רק מבחינה קלינית, אלא גם מבחינה אנושית. מדובר במטופל צעיר, שעמד לפני חתונתו, והגיע אליי לאחר שכבר עבר יישור שיניים ממושך. אלא שבמקרה הזה, הטיפול האורתודונטי הקודם בוצע מבלי שנלקחה בחשבון מחלת החניכיים הפעילה שהייתה קיימת ברקע.

זהו בדיוק אחד המצבים שממחישים עד כמה חיוני לבצע הערכה פריודונטלית מלאה לפני כל טיפול אורתודונטי, ובוודאי לפני טיפול ממושך. השילוב של מחלת חניכיים פעילה יחד עם יישור שיניים עלול להוביל לאובדן תאחיזה מואץ. במקום תזוזת שיניים מבוקרת בסביבה ביולוגית יציבה, נוצר תהליך שמאיץ את אובדן התמיכה הקיימת.

מה קרה לאחר הטיפול הקודם

לאחר הורדת הסמכים התקבלה תמונה קלינית חמורה. השיניים עברו פליירינג, נפתחו רווחים בין השיניים, חלק מן השיניים הציגו ניידות משמעותית, והשיניים נותרו עם אחיזה מוגבלת בלבד. מספר מטפלים כבר הגדירו אותן כאבודות, מועדות לעקירה ולהחלפה בשתלים.

שלב ההצלה, שימור העצם שנותרה לפני כל צעד נוסף

כדי לשמר את העצם שנותרה ולהקטין ככל האפשר את הסיכון להמשך הידרדרות, המטופל עבר רצף מסודר של טיפולי חניכיים שעיקרם ניקויים עמוקים וצמצום כיסים. רק לאחר שהושגה שליטה מלאה במצב הדלקתי, והמטופל הגיע למצב יציב, ללא דלקת פעילה, ניתן היה לשקול טיפול אורתודונטי נוסף.

למה המטופל הופנה אליי

המטופל הופנה אליי במטרה משולשת.
שיפור אסתטי.
ייצוב השיניים.
קיבוען ושיפור שרידותן לאורך זמן.

ברקע עמדה חתונתו הקרובה של הבחור. הצורך במראה אסתטי לא היה שולי. הוא היה דחוף ואנושי מאוד. במצב כזה, לא ניתן היה להסתמך על שתלים במסגרת הזמן הקיימת. היה צורך לנסות ולהחזיר למטופל חיוך אסתטי, יציב ומכובד, מבלי לוותר על העיקרון החשוב מכול, שמירה על השיניים ועל העצם שנותרו.

למה זהו מקרה חמור במיוחד

ככל שאובדן התמיכה גדול יותר, כך מרווח הטעות קטן יותר. זה נכון בכל טיפול אורתודונטי, אך נכון שבעתיים כאשר חלק מן השיניים מציגות ניידות דרגה 3 בחלק משלבי הטיפול.

במצבים כאלה, לא ניתן לחשוב במונחים רגילים של יישור שיניים. אין כאן מרדף אחר שלמות אסתטית מנותקת מן הביולוגיה. כל תנועה חייבת להיות מחושבת. כל כוח חייב להיות חלש במיוחד. כל שלב חייב להיבדק מחדש לא רק לפי מראה השיניים, אלא לפי תגובת הרקמות התומכות.

מהלך הטיפול

המטופל עבר יישור שיניים בכוחות עדינים מאוד. חלק מהשיניים התאפיינו בניידות דרגה 3 בחלק משלבי הטיפול. למרות זאת, תחת בקרה פריודונטלית צמודה ומעקב תכוף, ניתן היה להזיז את השיניים בצורה מחושבת ועדינה עד להגעה לעמדה אופטימלית יותר מבחינה ביומכנית ואסתטית.

גם כאן, העקרונות היו אותם עקרונות. שליטה מלאה במצב הפריודונטלי, ביומכניקה שמרנית, כוחות חלשים מאוד, ובקרה רציפה לכל אורך הדרך.

השלב השיקומי, כשהאורתודונטיה פוגשת רפואה משקמת

במקרה הזה, יישור השיניים לבדו לא הספיק. בוצע שיפור של צורת הכותרות באמצעות סגירת אמברזורות עם חומר מרוכב. זהו שלב חשוב במיוחד במקרים כאלה. כאשר שיניים נודדות ונפתחים רווחים, נוצרים לעיתים גם משולשים שחורים ואמברזורות פתוחות, שפוגעים מאוד באסתטיקה. באמצעות שחזור מדויק עם חומר מרוכב ניתן לשפר את רציפות קו החיוך, ליצור מראה טבעי והרמוני יותר, ולהשלים את התוצאה האורתודונטית.

כך התקבלה תוצאה שאינה רק אסתטית יותר, אלא גם נכונה יותר מבחינה מבנית, כזו שמחברת בין יישור, שיקום ותכנון ארוך טווח.

הדחיפות האסתטית לפני החתונה

אחד המרכיבים הייחודיים במקרה הזה היה גורם הזמן. המטופל רצה להגיע לחתונתו עם מראה אסתטי, מסודר ובטוח יותר. מצב כזה דורש תכנון מדויק במיוחד.

דווקא כאשר יש דחיפות אסתטית, אסור לאפשר ללחץ הזמן להכתיב טיפול לא נכון. להפך. הצורך בתוצאה מהירה מחייב יותר שליטה, יותר דיוק, ויותר ניסיון. המטרה הייתה להשיג שיפור ויזואלי מרשים ומשמעותי במסגרת הזמן הרצויה, אך מבלי לחרוג מן הגבולות הביולוגיים שהמצב הפריודונטלי מכתיב.

הקיבוע הכפול, הכרח ולא תוספת

גם במקרה זה בוצע הקיבוע הכפול. שיניים עם אובדן תמיכה משמעותי, שחלקן הגיעו לניידות דרגה 3 בשלב הטיפול, אינן מועמדות לקיבוע יחיד. העומסים שפועלים עליהן במשך היום, לעיסה, שיחה, סגר, גדולים יחסית לתמיכה שנותרה. קיבוע כפול מחלק את העומסים, מפחית את הסיכון לכשל מוקדם, ותורם ליציבות ארוכת טווח במצב שבו כל שן וכל מילימטר של תמיכה הם בעלי ערך.

התוצאה

מבחינה ויזואלית, זהו מקרה מרשים במיוחד. השינוי בחיוך בולט מאוד לעין, והרווחים והאמברזורות הפתוחות טופלו באופן ששינה משמעותית את מראה השיניים הקדמיות.

אך גם כאן, החשיבות האמיתית אינה בתמונה בלבד. הצלחת הטיפול נמדדת בכך שהשיניים הועברו לעמדה טובה יותר מבחינה ביומכנית, שהמטופל קיבל חיוך אסתטי יותר לקראת חתונתו, ושנוצר עבורו בסיס טוב יותר לשימור השיניים לאורך זמן.

המעקב, חלק בלתי נפרד מההצלחה

בשני המקרים, הטיפול לא הסתיים ביום שבו הסתיים שלב יישור השיניים.

המטופלים יישארו במעקב משולב, אצלי ואצל מומחה החניכיים. זהו חלק בלתי נפרד מן ההצלחה ארוכת הטווח. במטופלים עם היסטוריה של מחלת חניכיים, התחזוקה אינה המלצה. היא תנאי.

המשמעות היא ביקורות סדירות, ניקויים תקופתיים, מעקב אחר מצב החניכיים, בקרה על יציבות הסגר, ושמירה קפדנית על היגיינה אוראלית. כאשר המטופל מבין זאת, ומשתף פעולה לאורך זמן, ניתן לשמר את התוצאה ואת השיניים לאורך שנים רבות.

מה ניתן ללמוד מן המקרים האלה

שני המקרים הללו מדגימים עיקרון חשוב מאוד. מחלת חניכיים אינה תמיד סיבה לוותר על יישור שיניים. לעיתים, דווקא היא הסיבה לבצע אותו.

לא בשלב הדלקתי הפעיל.
לא בגישה אגרסיבית.
ולא מתוך מטרה אסתטית בלבד.

אלא לאחר ייצוב פריודונטלי מוקפד, בתכנון אורתודונטי שמרני, בכוחות חלשים מאוד, ובשיתוף פעולה צמוד עם מומחה למחלות חניכיים.

במקרה הראשון, הדגש היה על השבת החיוך, היציבות והביטחון.
במקרה השני, הדגש היה חד עוד יותר, הארכת משך השרידות של השיניים, לצד שיפור אסתטי משמעותי ודחוף לפני החתונה.

בשני המקרים, ההצלחה לא נשענה על יישור שיניים בלבד. היא נשענה על אבחנה נכונה, הבנה ביולוגית, ביומכניקה מדויקת, תחזוקה קפדנית, ושילוב נכון בין אורתודונטיה, פריודונטיה ורפואת שיניים משקמת.

סיכום

לפעמים מחלת חניכיים היא לא הסיבה להימנע מיישור שיניים.
לפעמים היא דווקא הסיבה לבצע אותו, נכון, בזהירות, ובידיים מנוסות.

קריאה לפעולה

אם גם אתם מתמודדים עם רווחים שנפתחו, נדידת שיניים, שינוי בחיוך, או פגיעה אסתטית על רקע מחלת חניכיים, חשוב לדעת שלא כל מקרה דומה לאחר. במצבים מורכבים, ההבדל האמיתי הוא באבחנה, בתכנון, ובשיתוף הפעולה בין תחומי המומחיות.

במרפאה שלנו אנו מטפלים גם במקרים מורכבים, תוך חשיבה רפואית רחבה, תכנון ביומכני מדויק, וליווי משולב לפי הצורך.

המרפאה: ברודצקי 43, תל אביב – קניון רמת אביב
073-8010700 | ייעוץ ראשוני ללא עלות וללא התחייבות
שעות: א' 12-19 | ב' 12-18 | ד'-ה' 12-19

אודות כותבי התוכן באתר

ד"ר נועם פרוטר | מומחה לאורתודונטיה

  • בוגר התמחות בתל השומר (2011)
  • לשעבר ראש מערך רפואת השיניים בצה"ל
  • 20+ מאמרים מדעיים | הרצאות בינלאומיות
  • מוסמך ברפואת שיניים פורנזית, ארה"ב (2011)

ד"ר נפתלי ברזניאק | רופא כללי, רופא שיניים, מומחה לאורתודנטיה

  • שני תארי דוקטור: לרפואה (תל אביב, 1975) + רפואת שיניים (ירושלים, 1984)
  • מחקרים בכתבי עת אורתודנטיים בינלאומיים
  • 40+ שנות ניסיון קליני
  • סמכות מוכרת בתחום תנועת שיניים ורזורפציה

אהבתם את המאמר? רוצים לדעת עוד או לקבוע פגישת ייעוץ?
השאירו פרטים ואנו נדאג לחזור אליכם בהקדם!

כתבות נוספות שיעניינו אתכם