מיקום השיניים אינו יציב ומשתנה לאורך החיים, גם עם קיבוע!
קיבוע אורתודונטי הוא פס מתכת המודבק על החלק הפנימי של השיניים בדרך כלל בתום טיפול יישור שיניים.
הקיבוע, הוא אמצעי טיפולי למניעת תזוזת שיניים לאחר טיפול יישור שיניים, עבורנו הוא "standard of care".
קרי, אי הדבקת קיבוע אמורה לדרוש הסבר מהמטפל.
נכון, לא תמיד ניתן להדביק קיבוע בלסת העליונה, אולם אי-הדבקתו על שיני הלסת התחתונה עלול לעורר תמיהה, אלא אם הוא מגובה בסיבה מספקת, כמו בקשה מצד המטופל או היגיינה אוראלית מחרידה.
מסתבר שהאמונה שהקיבוע ישמור על השיניים במצב שבו הוא הודבק, היא אמונת שווא.
אין שום דבר יציב בגוף האדם.
במשך החיים, הכול נע וזע, משתנה ועמדת השיניים, כחלק מגופנו אינן יוצאות מן הכלל הזה.
מאחר ואיננו יודעים מה בדיוק גרם להפרעת הסגר, אזי אין אנו יודעים כמה זמן תימשך ה'יציבות' של השיניים בסיום הטיפול, גם עם קיבוע.
הכוחות הפועלים על השיניים במשך החיים הם רבים.
לכל כוח יש עוצמה ויש כיוון, ובסופו של דבר נוצר כוח שקול, שעצמתו ומשכו יכולים לגרום לתנועת השן, גם אם היא מחוברת לקיבוע הטוב ביותר.
לעתים, אמנם נדירות, גם הקיבוע עצמו יכול לגרום לתזוזת שיניים, אבל לא כאן המקום לדון בכך.
מבחינה מעשית, גם אם השיניים הגיעו, בעת הטיפול, למקום הטוב ביותר, והנכון ביותר, והודבק עליהן קיבוע, שאמור לשמור על מצבן ועמדתן, לא נוכל להבטיח שכך אמנם יישמרו הדברים.
זו אינה התנצלות – אלא המציאות.
מדובר בכוחות שאין לנו שליטה עליהם ואין אנו יכולים לדעת אם הקיבוע יוכל לעמוד בפניהם – לא ישבר, לא יתנתק וימנע את תזוזת השיניים.
אנו עושים בטיפול ובסיומו את המרב על מנת שהתוצאה שאליה הגענו תחזיק מעמד זמן רב.
אולם קיימים מספר גורמים שיכולים להשפיע על השיניים לפני וגם לאחר הטיפול:
א. תנוחת הלשון – מיקום הלשון במנוחה אמור להיות בגג החך, ללא מגע עם השיניים.
כל מגע עם השיניים ייגרום לתזוזתן, ולא משנה אם יש או אין קיבוע.
הלשון יכולה להפעיל כוח גם על שן אחת המחוברת לקיבוע ולגרום לתזוזה שלה בלבד.
ב. צורת הדיבור – תנועת הלשון והשפתיים בדיבור משפיעה רבות על יציבות ותנועת השיניים, ולעיתים יש צורך לעבור טיפול של קלינאי/ת תקשורת.
ג. צורת הבליעה – בבליעה תקינה הלשון נעה למרכז החך.
כל תנועה אחרת אינה תקינה, והרסנית לעמדת השיניים.
ד. התנהגות השפתיים – הפעלת כוחות השפתיים על השיניים כמו נשיכתן, תשפיע על מיקום השיניים.
ה. מגע מתמיד בין הלשון לשפה – משפיע על עמדת החותכות התחתונות ומונע בקיעתן.
ו. נשימת פה – מונעת מגעים תקינים בין השיניים העליונות לתחתונות ומשפיעה על גדילת הלסתות ועמדת השיניים ללא קשר לנוכחות קיבוע.
ז. מציצת אצבע או כל אמצעי אחר – משנה מיקום שיניים במרחב.
ח. כוח מובנה בלסתות המניע שיניים אחוריות קדימה.
ט. התפתחות צפיפות בשיניים בלסת התחתונה עם העלייה בגיל.
קיימים גורמים נוספים ולכן לקיבוע אין תאריך תפוגה ומומלץ להשאירו, לתקופה ארוכה ככל הניתן.
המעקב יכול להיעשות גם על ידי המטופל או רופא השיניים.
יש לשמור על ניקיון השיניים שעליהן הקיבוע מודבק, וכן להימנע מלהשתמש בקיסמי עץ או פלסטיק ביניהם, העלולים לנתק את הקיבוע מהשיניים.
מאחר ועם הגדילה וההתבגרות חלים שינויים סגרים והמגעים בין השיניים התחתונות לעליונות משתנה, רואים, עם הזמן, ניתוקים רבים יותר בקיבועים שבלסת העליונה.
שוב, לצערנו, אין אנו יכולים להיות אחראים ולשלוט באותם שינויים.
במקרים בהם תמיכת העצם בשיניים לקויה (מקרים פריודונטאליים) קיים קושי רב בשימור התוצאה, ומומלץ בכל מקרה להשתמש גם בקיבוע קבוע וגם נייד לכל החיים.
בכל מקרה של ניתוק מומלץ לפנות למרפאה או למרפאה אורתודונטית אחרת לקבלת טיפול.
האחריות הטיפולית על שלמות הקיבוע המקורי ניתנת לשנה אחת מסיום הטיפול שמוגדר כהסרת המיכשור הקבוע מהשיניים.
לאחר מכן, כל נזק לקיבוע, כמו שבר, ניתוק, הסרתו וכדומה כרוכים בתשלום.
האחריות על תיקונים/החלפות תלויה בכל מקרה לגופו.
במקרה של טיפול במתרפא מזדמן, שלא קיבל טיפול במרפאה, כל הנ"ל קיימים ויעשו כל המאמצים לתקן/להחליף/לשנות את הקיבוע, כאשר האחריות היא רק על הקיבוע או חלק מהקיבוע שתוקן.
היא אינה קשורה לעמדת השיניים, למצבן או לשרידותן.
גם תקופת האחריות על תיקון זה תיבחן לגופו של מקרה.
